- Apr 2018
-
www.bruno-latour.fr www.bruno-latour.fr
-
To get it, the reader should remember that the big is never more than the simplification of oneelement of the small:
הגדול הוא לעולם לא יותר מהפשטה של אלמנט אחד של הקטן
-
Macro features are so provisional and have so little ability to rule over the occurrences that they only manage to serve as an occasionfor more differences to be generated!
כזה קצת כמו C++ ופייתון?
-
he first difficulty is to grasp how the big manages not to emerge out of the small but to foreground some of its features
בגדול לא מגיח מהקטן אלא מציב בקדמה חלק מהמאפיינים שלו.
-
The big, the whole, the great, is not superior to the monads, it is only a simpler, more standardised, version of one of the monad’s goal which has succeeded in making part of its view shared by the others.
הגדול, השלם - לא נעלה על המונדות, אלא רק גרסא פשוטה יותר שעברה סטנדרטיזציה של אחת מהמטרות של המונדה שהצליחה לשתף חלק מההשקםה שלה עם האחרות.
-
it is because he is a reductionist —even of a strange sort—that he does not respect any border between nature and society, and because he does not stop at the border between physics, biology and sociology that he does not believe in explaining the lower levels by the higher levels.
זה בדיוק משום שהוא רדוקציוניסט - גם אם מסוג מוזר - שהוא לא מכבד את הגבול בין טבע וחברה, ובדיוק משום שהוא לא עוצר בגבול בין פיסיקה ביולוגיה וסוציולוגיה הוא לא מאמין בלהסביר את הרמות הנמוכות יותר על ידי הגבוהות יותר.
-
In the same way as Tarde refuses to take society as a higher, more complex, order than the individual monad, he refuses to take the individual human agent as the real stuff out of which society is made:
באותו האופן שבו טארדד מסרב לראות בחברה כסדר גדול ומורכב יותר מאשר המונדה האינדיבידואלית, כך הוא מסרב לראות באדם האינדיבידואל את החומר האמיתי ממנו החברה בנויה.
-
ut, here again, Tarde offers a very odd type of reductionism since the smallest entities are always richer in difference and complexity than their aggregates or that the superficial appearances that we observe from far away. For a reason we will understand later, the small is always also the most complex:
אבל טארד מציע לנו רדוקציוניזם מאאוד מוזר: משום שהישות הקטנה תמיד עשירה יותרבהבדל ובמורכבות מהצבר, או מהמראה השטחי שאנו רואים מרחוק. הקטן הוא תמיד המורכב ביותר.
-
Finally, monads lead to a thoroughly reductionist version of metaphysics since the small always holds the key to the understanding of the big
גרסה רדיוקציוניסטית של מטאפיסיקה: הקטן מכיל תמיד את המםתח להבנת הגדול.
-
monads are not material entity only since they are possessedby faith and desire —the verb ‘possess’, as we shall see at the end, takes a great importance in Tarde.
מונדות הן לא יישויות חומריות, משום שהן מוחזקות על ידי אמונה ותשוקה
-
Instead of establishing sociology on a complete rupture with philosophy, ontology and metaphysics, as Durkheim will be so proud of doing, Tarde goes straight at them and reclaims as his duty to connect social theory with bold assumptions about the furniture of the world itself.
טארד ראה בזה את חובתו לחבר תיאוריה חברתית עם פילוסופיה, אונטולוגיה ומטאפיסיקה.
-
-
muse.jhu.edu muse.jhu.edupdf21
-
In the same essay in which he classifies one white raceas inherently savage, Carlyle also acknowledges the difficulty of distin-guishing between savage and civilized whites—that is, between thewhite Irish and the white English.
באותו חיבור שבו הוא מסווג גזע אחד כנחות אינהרנטית, קרלייל גם מכיר בקושי להבחין בין לבן פראי ולבן מתורבת - כלומר, בין האירי הלבן והאנגלי הלבן -
ציטוט
-
Andsavages, here as in the “Occasional Discourse” essay, require enslave-ment:
בחיבור על שאלת השחור - פראיות דורשת שיעבוד.ציטוט מתחת:
"אם אף יד מטיבה לא תכבול [את הקלטי] לעבדות מיטיבה, ועם שוט על גבו או אחרת, תנסה לאלף אותו ולהוציא קצת עבודה ממנו - הטבע עצמו, עם כוונה לגרום לעבודותו להיעשות, לא תהיה ברירה אלא להשמידו כפי שהוא עשה לזאבים וליצורים חופשיים אחרים לפניו!
- זה ברור כי זו לא זכותו של הבריטי לשעבד את העולם, אלא זכותו של האנגלי.
-
Carlyle’sdescriptions of both the Irish and the African West Indians make itclear that the incorporation of either race into a British destiny isunlikely to be complete. Both the Irish and the Africans are bestializedin Carlyle’s writing—they are therefore far more likely to be relegatedto a state of “primordial fixity” (Bhabha 98), incapable of progress, thanto claim full membership in an empir
עם זאת, התיאור של אירים כמו אפריקאים של איי הודו המערבית ' , בהיר ששילובם בגורל הבריטי לא יכול להיות שלם מקבלים מאפיינים חיתיים. יכולים לקבל רק יציבות לא יכולים לקחת חלק מלא באימפריה
-
The Celt ofConnemara,” Carlyle writes, “are white and not black, but it is not thecolour of the skin that determines the savagery of a man
ציטוט, עמ' 50 בחיבור: הקלטים של קונמרה הם לבנים ולא שחורים, אבל זה לא צבע העור שקובע את פראיותו של האדם.
-
arlyle was wellaware of the tenets of Anglo-Saxonism, having helped to develop andpropagate them himself. In his essay “The Repeal of the Union,” forexample, his argument against Irish independence rests largely on theconviction that Celts are racially inferior to Anglo-Saxons.
בחיבורו" ביטול האיחוד" הטיעון שלו כנגד עצמאותה של אירלנד נח בחלקו הגדול על ההכרעה שקלטים הם נחותים גזעית לאנגלו-סקסונים.
-
eminiscences narrates Carlyle’s exposure to thedehumanizing effects of the Irish famine
"זכרונות מביקורי באירלנד 1849" מתאר את החשיפה של קרלייל לאפקט הדה-הומנזיציה של הרעב הגדול.
-
The first of these is supply-and-demand capi-talism, to which Carlyle gives a twist, arguing that free-marketeconomics will not result in progress at all. Importing more slaves tomeet the demand for labor in the West Indies will create not a func-tional, stabilized market, but rather a “Black Ireland,” in which unem-ployed African West Indians starve as did the famine Irish. As analternative to this nightmare scenario, Carlyle offers imperialistprogressivism: the advance of the West Indies from “waste fertility” tosocial and economic significance can only be secured, he suggests, byincorporating the islands into a British national destiny through whitemastery over African workers (26). Yet here too there is a twis
ען שהכלכלה של השוק החופשי לא תביא לקדמה בכלל. במקום - לייבא עוד עבדים מאפריקה כדי לענות על הביקוש לעבודה, לא ייצור שוק יציב, אלא "אירלנד שחורה בה אפריקאים של איי הודו המערבית ייגוועו ברעב כמו האירים. " הוא מציע לשלב את האיים לגורלה של בריטניה ע"י שליטה על עובדים אפריקאים
-
The essay addressesthe shortage of African labor in the West Indies following the abolitionof British slavery there in 1833, arguing that British imperialism servesthe greater good of humankind, and would do so even if slavery werenecessary to preserve it
החיבור על שאלת השחור - התייחס למחסור בעבודה אפריקאית באיי הודו המערבית, לאחר ביטול העבדות ב-1833. קרלייל טען השאימפריאליזם הבריטי שירת את טובת הכלל של המין האנושי, וימשיך לעשות כך אפילו אם עבדות היא הכרחית
-
His extensive notes on his Irishjourney were not published until after his death.
חזר מיואש מהביקור. לא פרסם את הספר. רשומות המסע פורסמו לאחר מותו
-
a series of essays Carlyle published in the Examiner and theSpectator between March 1848 and April 1849.5 Carlyle had begunresearch for a book on Ireland and was widely expected to write one
אירלנד הייתה נושא מרכזי גם לסדרה של מאמרים שפירסם באקזמינר וספקטטור בין מרץ 1848 ואפריל 1849. התחיל מחקר לספר, אך מעולם לא פרסם אותו. את המחקר עשה בביקורו באירלנד:
-
His month-long tour, begin-ning in Dublin, ending in Londonderry, and circling clockwise aroundthe island in between, exposed him to scenes of extreme poverty andstarvation but also gave him cause for hope. He toured ruins and anexperimental farm, and his letters juxtapose descriptions of Irishbeggars and Irish hospitality.
סייר באירלנד ב-1849, במשך חודש. רצה לראות את הבעיה במו עיניו. נחשף למראות של עוני קיצוני ורעב, אבל גם נתן לו תקווה
-
In 1849he even submitted an essay to Duffy, instructing him to “do as you like”with it, “only don’t...speak of my mortal name in connection with it”(Conversations 146). Duffy printed the piece anonymously in the Nation,whereafter its author was immediately recognized(Conversations 146).The essay, “Trees of Liberty,” appeared in December 1849—the samemonth that saw the publication of “Occasional Discourse on the NegroQuestion”—and suggested that patriotic Irishmen would be better offplanting trees for their country than dying for it
ב-1849 קרלייל נתן לדאפי חיבור, שאחר כך הודפס אנונימית באומה החיבור - Trees of Liberty קרלייל מציע כי לפטריוט האירי לנטוע עצים עבור ארצו במקום למות בעדה. פוסם בדצמבר - אותו חודש של "שיחות על השאלה ..."
-
Carlyle developed a particularly longstanding relationship withDuffy, who chronicled their interactions in his 1892 Conversations withCarlyle.They exchanged not only personal regards but also professionalwork. Duffy—astonishingly—served as a proofreader for Carlyle’s hero-worshipping work on Oliver Cromwell, ensuring the accuracy of itsIrish place names (Conversations 13).
מערכת יחסים ארוכה עם דאפי. דפי תיעד את התכתבויותיהם ב-1892 " שיחות עם קרלייל". אף שימש כמגיה עבורעבודתו של קרלייל על אוליבר קרומוול.
-
After their personal acquaintance commenced, Carlyle met with YoungIreland members during both of his journeys to Ireland—a brief one in1846, and a more lengthy tour in 1849—and corresponded with severalof them.
אחרי ההיכרות - סייר עם כמה מהם במהלך ביקורו באירלנד - אחד קצר ב-1846, ואחד ארוך יותר ב-1849. התכתב עם כמה מהם. מעבר לכך, כתב פעמיים בקשה ליחס אדיב כלפי אפסיר של אירלנד הצעירה: פעם אחת עבור דאפי, ופעם שנייה עבור ג'ון מיטשל.
-
Young Ireland writers were preoccupied withblack oppression, given that repeal was usually figured as a conflictbetween two white racial groups—a battle between Saxons and Celts.
כותבים אירים צעירים היו עסוקים בדיכוי שחור, וזה מעט מוזר בהתחשב בעובדה שביטול חוק האיחוד בד "כ נתפס כקונפליקט בין שתי קבוצות גזעיות לבנות - קרב בין סקסונים לקלטים.
-
nd in the movement’s writing, as in Carlyle’s, this resistance toneutralized nationalism is often organized around the issue of race
ההתנגדות ללאומיות ניטרלית בד"כ מאורגנת סביב הסוגיה של גזע.
-
hared Carlyle’s skepticism about theories of progress thatpositioned Ireland backward in time relative to a norm of nationaldevelopment defined by Britai
האירים הצעירים חלקו את הסקפטיציזם של קרלייל לגבי תיאוריות של קדמה שהשאירו את ההתפתחות הלאומית של אירלנד הרבה מאחורי זו של אנגליה.
-
Carlyle emphasized race in his writing on famineIreland partly to resist progressive narratives depicting that country’splight as a developmental stage to be suffered through rather thanrepaired. Carlyle’s resistance to such a teleology is clear in one of hismost overtly racist essays, “Occasional Discourse on the Negro Ques-tion” (1849), published just months after he toured Ireland with Duffy.
הדגש שקרלייל שם על גזע בכתיבתו על אירלנד, הוא בין היתר כדי להתנגד לנרטיב הפרוגרסיבי לפיו המצוקה של המדינה היא שלב התפתחותי הכרחי שיש לסבול אותו עד שיעבור, במקום לתקן. ההתנגדות שלו לטלאולוגיה כזו היא ברורה במיוחד באחד החיבורים הכי גזעניים שלו "occasional discourse on the negro question" (1849) שפורסם חודש בלבד לאחר שקרלייל סייר באירלנד עם Duffy
-
Carlyle’s infamous positions on race are frequently cited incontemporary discussions of Victorian racial ideology, in part becausethey are some of the most influential and offensively expressed posi-tions on the issue available.
עמדותיו הידועות לשמה של קרלייל על גזע מצוטטות תכופות בדיון העכשוי על אידיאולוגיה גזעית אימפריאלית, משום שהן בין העמדות המשפיעות ביותר, שמנוסחות באופן הפוגעני ביותר, על הנושא הזה.
-
But Carlyle and his guests also disagreed on the fundamentalpolitical issue: the goal of Young Ireland was the repeal of the 1800 Act ofUnion between Britain and Ireland, a goal Carlyle opposed.
המטרה של מנהיגי אירלנד הצעירה הייתה לבטל את חוק האיחוד של 1800 - מטרה שאליה קרלייל התנגד.
-
arlyle’s writing on Ireland, however, empha-sized the country’s religious and—especially—its Celtic racial characteras key both to its troubles and to its destiny
קרלייל התכתב עם האירים הצעירים, סייר איתם במהלך ביקורו באירלנד, קיבל וקרא את העיתון השבועי שלהם - Nation - הוא אף פרסם בו מאמר. עם זאת, בעוד שעיתון האומה קרא להסתכל מעבר להבדלים דתיים פוליטיים ואתניים על מנת ליצור אירלנד מאוחדת, הכתיבה של קרלייל על אירלנד הדגישה את האופי הדתי ובמיוחד הקלטי הגזעי, כמפתח לבעיותיה ולגורלה. ,
-